תקשורת הורה ילד ללא כעסים | תקשורת הורה ילד ללא כעסים

תקשורת הורה ילד ללא כעסים


מה משבש תקשורת בין הורים לילדים:

קורה שהילד מרגיז אותנו ומצליח להוציא אותנו מהכלים. אם דפוס כזה חוזר לעתים קרובות הילד לומד שלצאת מהכלים היא תגובה הולמת לתסכול ונוהג בהתאם למה שלמד מהוריו. התוצאה היא מלחמות של ראש בראש שלא משיגים שום תוצאה רצויה. ההכרעה במאבקים אילו תהיה או על ידי תגובה אלימה או על ידי ויתור של ההורה. בשני מקרים יוצא ההורה נפסד וגם הילד. במקרה של הכרעה בכוח מתוך אובדן שליטה, הילד לומד איך להוציא את ההורה משיווי משקל וגם אם לא השיג את מטרתו, לפחות החוויה שלו היא שהצליח להעניש את ההורה על זה שלא נעתר לו. במקרה של ויתור, כאשר לאחר מאבק הכוחות הילד השיג את מבוקשו, גם כאן הוא למד משהו והוא ישתמש בדפוס זה שוב ושוב כדי להשיג דברים. בשני המצבים סמכותו של ההורה מתערערת – ההורה נתפס בחולשתו. גם הביטחון של הילד בקיומו של הורה בעל עוצמה, שהוא יכול לסמוך עליו, מתערערת. דווקא מתוך התחושה הרגעית של הניצחון על ההורה הילד יוצא מוחלש וחסר ביטחון.

לצאת מהכלים זוהי תגובה אוטומטית כל כך מהירה שאיננה מצליחה לעבור את הבקרה של החשיבה ההגיונית. הסיבה לכך היא שאנחנו מבלבלים בין האירוע לבין החוויה שלנו את האירוע. אנחנו מגיבים לחוויה ולא לאירוע עצמו.

כאשר הילד מתנגד לבקשתנו, מעמיד במבחן את הסבלנות שלנו או עושה מעשה שאינו מקובל עלינו, אנחנו חווים כעס או חוסר סבלנות. אובדן השליטה היא תגובה לאותם רגשות שליליים שעולים לנו בסיטואציה זו, אבל איננה התגובה ההולמת את האירוע עצמו. במקרים רבים בעקבות אובדן השליטה נרגיש רגשי אשם ונחווה תחושת כישלון, שיחמירו את הרגשתנו. ללא המעורבות הרגשית שמסיטה אותנו מהעניין עצמו, נוכל לטפל באירוע של סרבנות הילד בצורה חינוכית ויעילה שתתרום להרגשה טובה שלנו כהורים ותתרום לחינוך הילד.

הדרך להפוך את הדפוס האוטומטי לדפוס יעיל, זה על ידי מודעות ולמידה של דפוס חדש.

בדפוס החדש אנחנו שואלים את עצמינו 4 שאלות:
 

  • מה אני רואה בסיטואציה של הקונפליקט?
    בסיטואציה של הקונפליקט יש התנגשות של שני רצונות - הרצון שלי והרצון של ילדי. יש לבחון את המצב מנקודת מבט ניטרלית לחלוטין ללא כל שיפוטיות. למשל כאשר אנחנו נכנסים לחדר של הילד והילקוט והספרים על המיטה הבגדים על הרצפה ושולחן הכתיבה עמוס בדברים והילד שוכב במיטה ומסמס בנייד או מצב אחר בו הילד משחק במחשב ולא עושה שיעורים. ברור שמה אני צריכה כהורה ברגע זה ומה שילדי צריך ברגע זה נמצאים בעולמות שונים לחלוטין. הסדר או את השיעורים אינם בראש מעייניו של ילדי, אבל לי הם חשובים כהורה.
  • מה אני צריכה שיקרה כדי שאני ארגיש טוב יותר כהורה?
    שיהיה יותר סדר בחדר ושהילד יעשה את שיעוריו.
  • מה אני מרגישה כאשר הרצונות שלי לא מתממשים?
    זיהוי הרגשות יהיה בשפה של רגשות ולא בשפה של מחשבות או הערכות. רגשות יבואו בצירוף של אני מרגיש מלווה בשם הרגש: אהבה אושר, גאווה, הנאה, הערכה, התלהבות , חמלה. או אכזבה, דאגה, אשמה, בדידות, בלבול, כאב, כעס, לחץ, שעמום. אז מה אתם מרגישים כאשר אתם נכנסים לחדר של הילד ורואים את הספרים על המיטה, הבגדים על הרצפה או את הילד משחק במחשב במקום לעשות שיעורים?
    כאשר ההורה מודע לצרכים שלו בסיטואציה מסוימת ומודע לרגשות שעולים לו כאשר הצרכים אינם מתמלאים. וכאשר ההורה יודע שתגובה רגשית איננה פותרת את הסיטואציה, אפילו אם היא נותנת פורק רגעי לרגשות הסוערים. בשלב זה יכול ההורה לשקול את התגובה ההולמת לסיטואציה האמיתית בשטח שתהיה אפקטיבית, תעזור להורה במימוש הצרכים שלו ותעזור לילד בהתנהלותו בחיים. ואז יכול ההורה להפעיל שיקול דעת של איך להתנהל במצב של הקונפליקט.
  • איך מתקשרים?
    כשאני עומדת מול ילד במצב של קונפליקט, מבינה את הצרכים שלו ואת הצרכים שלי, ורוצה ביצוע של דברים מסוימים כדי שארגיש טוב יותר, מה שאני צריכה לגייס בתקשורת זה לא כעס אלא אמפתיה. הקשבה אמפתית  לצרכים של הילד והעברת מסר ברור לגבי הצרכים שלי, והאופן בו אני מצפה לשיתוף פעולה של הילד. הכרה אמפתית בצרכים של הילד והתייחסות אליהם מבטיחה שיתוף פעולה. אין צורך בדיון ארוך ובהתמקחות. משפט אחד שמביע הבנה אמפתית לרצונו של הילד כמו: אני מבינה שרצונך כרגע זה לשחק במחשב או לסמס לחברים, אבל.. וכאן בא משפט סמכותי שמביע את רצונו של ההורה ואת הצפייה שלו למימוש רצון זה תוך ציון פרק הזמן לביצוע ובהמשך התייחסות לרצון של הילד והתנאים בהם יוכל לממש רצון זה.

 


| תקשורת הורה ילד ללא כעסים |
 
אני שומרון: מטפלת זוגית ומשפחתית, ר"ח גולדברג לאה 5 דירה 7 רעננה
[ מטפלת משפחתית אני שומרון | מטפלת משפחתית וזוגית | כתבו לנו ]

בניית אתרי אינטרנט אינטראקטיב בנייה וקידום אתרים